מידע למטופלת – סיבוכים אפשריים

מידע חשוב באשר לסיבוכים אפשריים
סיבוכים אפשריים

• הגדלת חזה באמצעות שתלים מבוצעת מאז שנות ה-60 של המאה העשרים, והיא עודנה ההליך הקוסמטי הפופולרי ביותר בעולם⁽¹⁾.
• אולם, כמו בכל הליך כירורגי, עלולים להתפתח סיבוכים אפשריים בקשר לניתוחי הגדלת חזה או שחזור חזה, כתוצאה ממצבים בריאותיים אישיים, תרופות, טכניקה ניתוחית, וטיפול לאחר הניתוח.
• ב-POLYTECH, אנו מאמינים במסירת מידע מקיף בנושאי בטיחות למטופלים ולמטופלות שלנו, כדי שהם יוכלו לקבל החלטה שהיא לא רק אישית – אלא גם מושכלת.
• מידת המידע שאנו מספקים למטופלים באופן ישיר תשתנה בהתאם להוראות החקיקה המקומית בכל מדינה. חשוב לזכור תמיד לבקש מהמנתח/ת מידע מקיף וברור אודות הניתוח והמוצרים.
• תכנון זהיר ודיון פתוח עם המנתח/ת שלך אודות התוצאות הצפויות יכולים למזער את הסיכויים של תוצאה שאינה משביעת רצון. כאשר שוקלים ניתוח חוזר בגלל תוצאה שאינה משביעת רצון, צריך לדעת שהסיכויים לסיבוכים עולים עם ניתוח התיקון.
• לאחר ניתוח השתלת חזה, חשוב לפעול בהתאם להמלצות המנתח/ת, ולעבור בדיקות סדירות. אם את חווה בעיות, פגיעה אסתטית או כאב לאחר ניתוח עם שתלי חזה, עלייך להודיע מיד לרופא/ה מנתח/ת שלך ולשקול את הפתרונות העומדים לרשותך.

הסיבוכים האפשריים כוללים:

• התכווצות הקופסית או פיברוזיס: בשל תגובה טבעית של מערכת החיסון, נוצרת קופסית סביב כל גוף זר שמוחדר לגוף, ובכלל זה שתלים. הקופסית הזו יכולה להתהדק סביב השתל ולהתכווץ. ההתכווצות מעוותת את צורת השתל ומכאן את צורת השד. בנוסף, הקופסית יכולה להתקשות מאוד ולגרום כאב. סיבוך זה מכונה "התכווצות קופסית" (capsular contracture) והתרחשותו עשויה להיות קשורה לסוג מעטפת השתל: במקרה של מעטפת שתל בעלת טקסטורה או ציפוי פוליאוריתן, הסיכון להתכווצות קופסית נמוך יותר.
• סרומות: סרומות מתפתחות כהצטברות של נוזל נסיובי סביב השתל, שיכול להוביל לנפיחות מופרזת של החזה. מספר סיבות יכולות לגרום לסרומות: טראומה במהלך הניתוח או אחריו, ניידות יתר של השתל לאחר הניתוח, או היווצרות ביופילם על משטח השתל. טיפולים אפשריים: קיבוע, קומפרסיה, ניקוז או הוצאת השתל, לפי הצורך.
• כאב: כאב מתמשך עלול להיגרם משתלים שמידותיהם שגויות או שמוקמו באופן שגוי. שתלים גדולים מדי, התכווצות הקופסית, וכן גירויים הנגרמים מתנועת יתר של השתל עלולים לגרום כאב. כאב יכול להופיע באזור המנותח, כמו גם בשריר החזה ובאזור הכתף והזרוע לאחר ניתוח חזה.
• האדמת העור או "פריחה": יכולה להופיע בשכיחויות שונות עם התוויות מסוימות, בהתאם למבנה משטח השתל (כ-1% עד 5% עבור שתלי חזה עם משטח מסוג ^®Microthane). אין לבלבל בין האדמת העור מסוג זה לבין זיהום. היא שונה מזיהום בכך שהיא כרוכה בגרד ואינה מלווה בתסמיני זיהום מערכתיים. היא מופיעה בדרך כלל 7 עד 10 ימים לאחר ההשתלה ויכולה להימשך 2 עד 3 שבועות. ייתכן צורך בשימוש בסטרואידים.
• עיוות של דופן בית החזה: קשת הצלעות עלולה להתעוות בשל הלחץ המופעל על ידי השתל.
• הסתיידות: הסתיידות שפירה סביב השתל היא אפשרית.

סיבוכים הקשורים בקשר ישיר לניתוח:

• זיהומים: זיהומים הקשורים לשתלי חזה הם נדירים מאוד: 0.114% ⁽⁴⁾.
• זיהומים עם אטיולוגיה בלתי ברורה המופיעים לאחר ניתוח השתלת חזה מחייבים טיפול מידי. ייתכן צורך להשתמש בתרופות אנטיביוטיות, ניקוז או הוצאת השתל. לא כל הזיהומים אפשריים לטיפול בזמן שהשתל נשאר בגוף. תסמונת "הלם רעלני" דווחה במקרים נדירים ביותר בקשר לשתלי חזה.
• דלקת או גירוי: תגובות של הגוף לזיהום או פציעה המתבטאות באדמומיות, נפיחות, כאב.
• המטומות, שטפי דם, נגרמות באופן טיפוסי מפגיעות בכלי דם במהלך ניתוח. עצירת הדמם באופן קפדני במהלך הניתוח היא המניעה הטובה ביותר. המטומות יכולות להופיע לפני זיהום, תופעה המגבירה את הסיכון לפיברוזיס של הקופסית, ועל כן יש למנוע אותן או לטפל בהן מיד. ללא טיפול, המטומות גדולות לאחר הניתוח עלולות לגרום לפריצת השתלים או תזוזה שלהם ממקומם. במקרה של המטומות שאינן נספגות חזרה בגוף, ייתכן צורך בהוצאה מידית של השתל.
• התפתחות של חוסר רגישות או רגישות יתר: תופעות אלה עשויות להיות זמניות או תמידיות ויכולות להשפיע על השד כולו או על חלק ממנו בלבד. עשויים לחול שינויים ברגישות בנוכחות שתלי חזה, במיוחד כאשר החתך מבוצע סביב העטרה או דרכה.
• נמק עורי ופריצת השתל: נמק עורי הוא מוות של רקמה טרם זמנה, ופריצת השתל (extrusion) היא כאשר השתל פורץ דרך העור. התופעות הללו עלולות להתרחש כתוצאה ממתיחה מופרזת של העור המכסה את השתל (לדוגמה, שתל שמידתו גדולה מדי ביחס לחלל, או מתיחה מואצת של הרקמות באמצעות מותחן רקמה), או על ידי הפרעה או הפחתה של היווצרות כלי-דם חדשים בעור (לדוגמה, גרימת טראומה של מתלה עור במהלך ההתערבות הניתוחית). טיפול בסטרואידים גם עלול לגרום לנמק. מעשנות מצויות בסיכון גבוה היות שזרימת הדם בעור שמכסה את השתל יכולה להיפגם. ייתכן צורך בתיקונים.
• עיכוב בהחלמת הפצע: תקופת ההחלמה משתנה בין מטופלות בהתאם לסוג הניתוח ולמיקום החתך. אצל מטופלות מסוימות, בעיקר מעשנות, עלול להתרחש עיכוב משמעותי בריפוי הפצע. עיכוב ההחלמה מעלה את הסיכון לזיהום, פריצת שתל ו/או נמק.
• ניוון (אטרופיה) של רקמת השד: העור המחלים מהשתל עלול להיעשות דק יותר עקב המתיחה הנגרמת לו. ייתכן צורך בניתוח חוזר.

תוצאות אסתטיות בלתי רצויות:

• שולי השתל עלולים להיראות מבחוץ כאשר משתמשים בשתלים גדולים מדי, וכן במקרה שבו ממקמים את השתל מעל השריר והכיסוי הרקמתי בלתי מספק.
• ניתן להקטין למינימום את הסיכוי לתוצאה בלתי רצויה מבחינת הצורה או הגודל על ידי תכנון זהיר של הניתוח, אך לא ניתן לשלול אפשרות זו. ניתוח מתקן עשוי לעזור, אך הוא כרוך בסיכונים חדשים.
• אסימטריה: השדיים נראים לא שווים בגודלם, בצורתם, ו/או במיקומם. קיימת אפשרות שהשימוש בשתלים לא יוכל לפצות באופן מלא על אסימטריה שהייתה קיימת לפני הניתוח.
• צניחה: הרפיה של רקמת השד בשל כוח הכבידה, היריון, ירידה במשקל והזדקנות.
• התקמטות: קמטים נראים לעין על החזה המושתל עלולים להיווצר כאשר הכיס גדול מדי או כתוצאה ממיקום בלתי מתאים של השתל.
• תזוזה: תזוזה של השתל עלולה להיגרם משימוש בשתלים שמידותיהם שגויות או שמוקמו באופן שגוי.

סיבוכים הקשורים בקשר ישיר לשתלים:

• קרעים בשתלים מהווים התוויה מוחלטת להוצאת השתל. נזק לשתל (במהלך הניתוח, כגון בגלל חתכים קצרים מדי או ממכשיר כירורגי, או לאחר הניתוח, כגון במקרה של נקב, ביופסיה וכו'), טראומות או עייפות החומר הם, להערכתנו, הסיבות השכיחות ביותר. לאחר קרע של שתל במילוי ג'ל, המרקם של ג'ל הסיליקון מונע התפשטות. אולם, אין ערובה לכך שהג'ל יישאר ביחידה אחת שלמה. לאחר קרע יש להחליף את השתל.
• חדירת סיליקון: כל שתלי החזה המודרניים מצוידים בשכבות חסימה (Barrier) מיוחדות, אולם אין לשלול מעבר של רכיבי סיליקון מולקולריים בכמות נמוכה דרך מעטפת השתל. בדרך כלל, כמויות הג'ל הקטנות נותרות בתוך קופסית הרקמה שגדלה פיזיולוגית סביב השתל. גרנולומות ממקור לא ידוע הן התווויה לביופסיה או להוצאת השתל.
• נפיחות של קשריות הלימפה בבית השחי.

מחלות מערכתיות וסרטן:

• מחלות אוטואימוניות ומחלות של רקמת חיבור: מאז שנות ה-80 של המאה העשרים דובר בקשר אפשרי בין מחלות אלה לשתלי חזה. עד היום לא נמצאה הוכחה לכך ששתלי חזה גורמים למחלות אלה.
• סיכון לסרטן: מחקרים אפידמיולוגיים בנשים עם שתלי שד מגלים כי הסיכון לסרטן השד בנשים אלה אינו גבוה יותר בהשוואה לקבוצות ביקורת.
• לימפומה אנאפלסטית של תאים גדולים (BIA-ALCL): מחלה זו מוגדרת כיום כצורה נדירה של לימפומה שאינה הודג'קין (NHL). היא מתבטאת באופן טיפוסי בצורת סרומה (כיס נוזלים) מאוחרת המכילה תאים לא טיפוסיים. מספר מחקרים הראו קשר אפשרי בין שתלי שד להתפתחות ALCL. משמע שלנשים עם שתלי חזה עשוי להיות סיכון מוגבר באופן קל לפתח ALCL. על המנתח/ת האחראי/ת ליידע את המטופלת בדבר הסיכון הנמוך שקיים ל-ALCL ולהמליץ לה להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת במקרה שסרומות או תסמינים כמו נפיחות וכאב באזור השתל מופיעים יותר משנה אחת לאחר הניתוח. הנחיות ארגון NCCN אושרו בנוגע ל-BIA-ALCL: הנחיות אלה מפרטות כיצד לאבחן את המחלה ולטפל בה. אבחון מוקדם וטיפול בזמן מובילים לפרוגנוזה חיובית.

הנקה:

• שתלי חזה ותינוקות: אין ראיות לכך ששתלי חזה יכולים לפגוע בבריאותם של תינוקות.
• פגיעה בהנקה: היכולת להיניק עשויה להיות מושפעת מניתוח חזה, ללא קשר לשתלי חזה. חשוב מאוד שתדברי עם המנתח/ת שלך על רצונותייך וציפיותייך בנוגע.

מותחני רקמה:

• התרוקנות של מותחני רקמת חזה: אם עוברים את תקופת ההשתלה המומלצת של 6 חודשים, מותחן הרקמה עשוי להתקפל – כתוצאת לוואי אפשרית של שלב מתיחת הרקמה – ומצב זה עלול להחליש את המעטפת ולהוביל להתרוקנות של המותחן.
• מילוי יתר של מותחני הרקמה: מילוי יתר של מותחני הרקמה עלול להוביל לאיסכמיה ולסיבוכים אחרים (כגון נמק, פריצת שתל). הכמות שממלאים במותחן רקמת החזה צריכה להתאים לתנאים של המטופלת הספציפית.
• חדירת תמיסת מלח: אלסטומרים של סיליקון חדירים לגז, אדים, ותמיסת מלח (סיילין). חדירה של תמיסת מלח דרך המעטפת של המותחן עלולה לגרום לאיבוד נוזל ולירידה בנפח.

מקורות:

1. ISAPS 2017 Global Statistics:
   https://www.isaps.org/wp-content/uploads/2018/10/2017-Global-Survey-Press-Release-Demand-for-Cosmetic-Surgery-Procedures-Around-The-World-Continues-To-Skyrocket_2_RW.pdf

2. Handel, N., “Long-Term Safety and Efficacy of Polyurethane Foam-Covered Breast Implants”, Aesthetic Surgery Journal, Volume 26, Issue 3, 1 May 2006, Pages 265–274.
3. Pompei, S., et al., “Polyurethane Implants in 2-Stage Breast Reconstruction: 9-Year Clinical Experience”, Aesthetic Surgery Journal, Volume 37, Issue 2, 1 February 2017, Pages 171-176, doi.org/10.1093/asj/sjw183
4. Brand, K.G., “Infection of mammary prostheses: a survey and the question of prevention”, Annals of Plastic Surgery, 30 April, 1993, pp. 289-295.